כמידי שנה מתקיים יום ההוקרה לנפגעי פעולות האיבה, אמי, אורנה פנחסוב, נפצעה בשנת 2004 בפיגוע בשד` הר ציון בתל אביב - לכן כל שנה אני מציינת את יום זה.
השנה, יזמתי יחד עם השכבה שלי פעילות לבית הספר לרגל יום ההוקרה. היה לנו חשוב להעלות את המודעות ליום זה שלא כולם יודעים על קיומו. ציינו זאת בבית הספר ע"י העברת שיחות לתלמידות עם נפגעת בפיגוע טרור, דיון בכיתות השונות על הנושא בהנחיית שכבת י"א ולבסוף הכיתות כתבו מכתבים למשפחות הנפגעים.
לפני שהעברנו את היום בבית הספר אמי הגיעה לכיתתי לספר לנו את סיפורה האישי וכיצד היא התמודדה ומתמודדת עם הפציעה, היא עזרה לנו להבין את חשיבות היום, את הקושי וההתמודדות שהנפגעים ומשפחותיהם חווים בכל יום יותר לעומק. זה גרם לנו להבין יותר את מה שעוברים הנפגעים ועזר לנו להעביר את היום בבית ספר בצורה משפיעה ויעילה יותר.
לאחר מכן, כדי לפרסם את היום שאנו הולכות להוביל, תלינו שלטים ברחבי הבית ספר עם משפטים מחזקים וכאלה שקשורים לאחדות, ובנוסף הכנו פינת מידע שבה יוכלו הבנות לקרוא קטעים על הפיגועים, הנתונים המספריים ודרכי ההתמודדות תוך עזרת עמ"י לפצועים, ביחד עם קריאת "עם ישראל חי".
באותו חודש שבו חל יום ההוקרה ציינו בבית ספרי את חודש האחדות, והיום בשבוע בו חל יום ההוקרה היה שייך לשבוע אחדות עמ"י והיינו צריכות לקשר את יום ההוקרה לאחדות עמ"י. חשבנו איך לעשות זאת ולבסוף החלטנו להוציא צמיד סיליקון שעליו היה כתוב: "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"- מוקירים את נפגעי הטרור וחילקנו אותם לתלמידות וגם לצוות.
פירוש הפסוק הזה שכל אדם צריך לעזור לרעהו ולתמוך בו ברגעיו הקשים ביותר, וזה מה שעלינו לעשות בתור עם שמתמודד עם מציאות זו- לעמוד לימין הנפגעים ולהבין את מה שהם עוברים. העם צריך להיות מאוחד.
כשהגיע היום לבשנו כל הכיתה את החולצות של הארגון (תודות לארגון נפגעי פעולות איבה ששיתף איתנו פעולה).
בבוקר חילקנו לתלמידות את הצמידים והובלנו את הבנות לשמוע את השיחה של חנה ברט- אישה שנפצעה בפיגוע בכפר דרום לפני פינוי גוש קטיף ולבסוף פונתה מביתה. חנה, המרותקת לכסא גלגלים, שתפה את הבנות בהתמודדות היומיומית שלה, באמונה ועם הרבה עוצמה. השיחה הייתה מרגשת ומרתקת מאוד.
לאחר השיחה דיברנו עם כל כיתה בבית ספר על תחושותיה בעקבות השיחה והיום. התיישבנו יחד לכתוב מכתבים למשפחות הנפגעים כדי לספר להם על היום שעברנו ועל תחושותינו כדי לחזק אותם ולומר שליבנו איתם ואנו תומכים ומחבקים אותם.
אני רוצה להודות לארגון נפגעי פעולות איבה שפעל איתי בשיתוף פעולה בלעדיהם כל זה לא היה קורה, לבית הספר המדהים שלי שתמך ביוזמה שלי וגרם לי לעשות זאת על הצד הטוב יותר
ולכיתתי וכל שכבת י"א המדהימה שעזרה להוציא את היום הזה לפועל.